
בשנים האחרונות אנחנו חשופים למידע וסיפורים על ילדים נטושים. הסיבות לנטישה רבות ומגוונות ויש ניסיון של רשויות ארגונים אנשים פרטיים ומשפחות לאסוף אותם, לאמץ, לגדל אותם ולרפא עבורם את חווית הנטישה והדחייה.
במאמר זה, אנסה לבדוק את ההשלכות שיש לאירועים אלה על עיצוב האישיות של אותו ילד ננטש ולאורך חייו כבוגר וכמבוגר.
השאלות המובילות ומנחות אותי הן;
- האם ניתן לרפא את חווית הנטישה?
- האם ילד נטוש יגדל להיות הורה נוטש?
- האם ילד נטוש יהיה הורה מיטיב ומגונן?
- האם ילד נטוש יוכל לקיים בעתיד מערכת יחסים יציבה ובטוחה עבורו?
חוייה הורית בריאה ונורמטיבית מתחילה בשלב ההריון כאשר ההורה חי בתחושה של; לא משנה איך הילד יראה, למי הוא ידמה יותר, אני אוהב אותו. החוויה מתעצמת כאשר הילד נולד וההורה דואג לצרכים הבסיסיים הכלכליים והריגשיים של התינוק. ההורה עושה את מירב המאמצים להעניק לתינוק הרגשה של; אהוב ורצוי בכל מקרה.
אך, לאיזה מציאות יגדל ילד שנמסר למשפחה מאמצת, אומנה או כל הסדר אחר שנבחר עבורו בעקבות נטישת הוריו או נטישת הורה אחד וגידולו על ידי ההורה השני בלבד?
ילדים כאלה יעשו להורה המאמץ "בחינות". הם יבחנו אם הם באמת רוצים אותו.
החוויה הבסיסית של ילד כזה היא חוויה של; מיותר, לא רצוי בעולם הזה.
זוהי חוויה קשה ביותר עבור ילד ותלווה אותו לתוך שנות בגרותו.
מתוך החוויה הזאת, מתפתח אצלו צורך גדול להצדיק את הקיום שלו. מעבר לצורך לעשות משהו כדי שיאהבו אותו, מתפתח צורך לנסות כל פעם מחדש לעשות עוד ועוד כדי שיאהבו אותו, כי אולי כבר לא אוהבים אותו.
זה מחבר אותי למקרה של רותי. אלון היה החבר הראשון שלה. הם הכירו כשהיתה בת 15. הם היו חברים במשך 4 שנים. רותי חיה בחרדה מתמדת שמא אלון יעזוב אותה. ככל שהחשש שלה עלה, כך הגבירה את נסיונות הריצוי שלה. רותי לא יכולה היתה לחיות עם המחשבה שאלון יפסיק לאהוב אותה. היא התישה את עצמה ב-over douing. רותי ניסתה להקסים את אלון בכל האמצעים שיכולה היתה להעלות על דעתה ובלבד שלא יעזוב אותה.
במקרים קיצוניים יותר, תאפשר נערה כזאת גם התעללות פיזית או רגשית בה ובלבד שלא יעזבו אותה.
את אורית פגשתי כשהיתה בת 31. בחורה יפה. הייטקיסטית במקצועה. בעקבות טרגדיה במשפחתה, נדדה בין משפחות אומנה ובגיל ההתבגרות חזרה לחיות עם אימה.
בשיחות בנינו התברר כי אורית מצאה עצמה פעם אחר פעם במערכות יחסים בהם בני הזוג שלה התנהלו כ "לא מושגים". כאשר לכל אחד מהם סיפור ותירוץ אחר. הראשון בהליכי גירושים הנמשכים כבר שנים ארוכות, השני, לא מוכן להתחייב מכיוון שעבר מערכת יחסים ארוכה וסבוכה לפני שהכיר את אורית. לשלישי, עסקים רבים בחו"ל המחייבים אותו לשהייה מעטה מדי בארץ וארוכה מדי בחו"ל וכך מצאה עצמה בקשרים וסיטואציות בהם "בחרה" באופן לא מודע כמובן, בגברים לא מושגים ומצאה את עצמה כפי שהגדירה; "רודפת אחריהם", עייפה ומותשת מהניסיונות למצוא חן בעיניהם.
כיום אורית מודעת לכך שהיא ניסתה לשחזר מקום כואב בעברה של; "לא רצויה ואהובה מספיק כדי שירצו להיות איתה". כאשר הפנטזיה שלה היא ש"אמא תירצה ותאהב אותי מספיק כדי שתישאר איתי ולא תנטוש"
במהלך המפגשים בנינו, פגשה אורית את ראובן. הוא חיפש מישהי לקשר מחייב בטוח ויציב. רצה להינשא, להקים משפחה. אורית מצאה חן בעיניו. אורית החליטה לנסות ולבחון את הקשר הזה. הפגישה השלישית אורית התחילה לחפש סיבות ותירוצים כדי לחבל ולהפסיק את הקשר. הסתבר כי הקרבה בניהם התחילה להלחיץ אותה. ספקות התחילו לחלחל; אולי הוא לא באמת רוצה אותי? הלה, לא יכול להיות שיתאהב ויאהב אותי…שמנו לב שאורית מנסה ליצור מרחק וריחוק ובכך, מתחילה "בהכנות לפרידה"
במיקרה של אורית, רגשי הנחיתות באים לידי ביטוי;"אם הוא רוצה אותי, כנראה שהוא לא באמת שווה"…
ככל שנוצרת יותר קירבה ואינטימיות, כך יתעוררו להם ספקות ו"שדונים קטנים", מחשבות של; "זה בטח יתפרק", "אין לזה סיכוי", "יש בזה אשליה", "זאת מלכודת", "ברגע שיגלה מי אני, יעזוב בעצמו, לכן, אעזוב לפני כן"…
האתגר הגדול עבורי והמאמץ הנדרש מאורית הוא שתוכל להתמיד ולהשאר במערכת יחסים טובה, בטוחה יציבה ומספקת. ותוכל למצוא בתוכה כוחות שיעזרו לה להתגבר על הדחף לנטוש, לפרק, לעזוב.
אורית הגיעה להבנה חשובה. ששינתה את היחס שלה לבני הזוג שלה, שעם כל אחד מהם חיפשה "פתרון סופי", ניסיון "לנצח". נסיונות בלתי פוסקים לנסות לגרום להם לא לנטוש אותה. נסיונות שירצו להיות ולהישאר איתה. מעין רצון ושאיפה שלה ליצור לעצמה חוויה
מתקנת שתרפא עבורה את פצעי העבר.
במקרים אחרים יוכלו למצוא עצמם בסיטואציות סדיסטיות , שיהיו בקשרים ובמערכות יחסים בהם ירגישו "מאויימים" בכל רגע נתון שיעזבו אותם. באופן הזה, בני הזוג מנסים לשלוט בהם.
לדוגמא, רבקה, חרדית, אמא ל-5 ילדים, 6בדרך, אשר מרגישה לכודה בנישואים בהם היא מרגיש כי היא נמצאת "על תנאי" במילים שלה,"מלכודת סמויה". היא תיארה זאת כך; מרגישה שהוא אומר לי ללא מילים….."אתן לך עד חצי מלכות בתנאי שתתנהגי כרצוני. ולא, אעזוב אותך ותישארי חסרת כל" ועוד…"אם לא תייצגי אותי בקהילה החרדית כמו שאני מצפה ממך, לא אהסס לעזוב".
רבקה מרגישה כי היא נמצאת במלכודת של דבש. ומוצאת עצמה מנסה להרשים, להקסים, להרגיע ובלבד, שבעלה לא יעזוב אותה.
התחושה הפנימית של רבקה היא של; לא ראויה, לא רצויה, חוויה קשה שבכל רגע נתון, הנטישה מחכה לה מעבר לפינה. ובניסיון לברוח מהקושי שלה להכיל את הכאב הזה, היא עוטפת את זה בניסיון למצוא חן.
בפגישות עם רבקה, ניסינו לברוא וליצור עבורה חוויה מתקנת דרך הילדים שלה. תחושה של אהובה ורצויה. דרך ההבנה שהילדים שלה לא ינטשו אותה. הם זקוקים לה ואוהבים אותה ללא תנאי.
הורה אשר ננטש בילדותו, אפשר שיגיב בקיצוניות למצבים נורמאליים ביותר.
לדוגמא; משה, שהיה ילד נטוש ודחוי בעברו וכיום הורה לעידן בן 3 ורונה בת 12, סיפר שכשהגיע לגן לאסוף את עידן, הילד בכה ואמר שרצה שאמא תבוא לאסוף אותו.
משה נעלב עד עמקי נשמתו. מבחינתו, תאר את ההרגשה כ- ממש מפורק. כאילו נכשל בתפקידו כהורה טוב. כשהסברתי לו שהתגובה שלו עוצמתית לעומת הסיטואציה, נזכר שהגיב באופן דומה גם כאשר רונה טרקה את דלת חדרה ואמרה לו "אני מבקשת שלא תיכנס עכשיו". לכאורה, התנהגות רגילה של ילדה מתבגרת. אבל, עבור משה, היתה חוויה קטסטרופאלית של דחיה. מתוך המקום הקשה והפגוע שלו ענה לה; לא צריך. לא אתקרב אלייך יותר. משה הרגיש דחף וצורך עז לנטוש ולדחות בחזרה.
אצל ילדים נטושים ודחויים מתפתח מקום של חוסר אמון כלפי הסביבה. חוסר אמון שרוצים ואוהבים אותם.
מאז ילדותם מתגבשת תחושה בסיסית של; "אני צריך לעבוד קשה כדי שירצו ויאהבו אותי".יש חשדנות תהומית ש"לא יתכן שיאהבו אותי ככה סתם".
אצל ילדים נטושים, מתפתחת ומתהווה טינה מסוימת כלפי ההורים הנוטשים, ולא ממש משנה עבורם מה סיבת הנטישה. יש קושי בסליחה אמיתית. יש תחושה פנימית שלא נותנת מנוח; "לא אהבת אותי מספיק", "לא חיפשת אותי מספיק", "איך יכולת לחיות בלעדי",ובמקרים מסוימים, "איך יכולת להקים משפחה נוספת"?
לילדים נטושים יש פנטזיה; לתקן את חווית העבר.
פנטזיה של; להיוולד מחדש למקום, הורים ומשפחה שירצו אותי מאוד, יאהבו אותי הכי בעולם, יהיו כל הזמן בשבילי. חווית ביטחון שלא יוותרו עלי בשום פנים ואופן ולא משנה מה הסיבה.
ילד נטוש יגדל להיות בוגר שחי בתחושת חוסר בבטחון ואהבה. ויחיה תחת נסיונות כמיהה ורצון עז בלהתמלא בזה דרך הסביבה הקרובה והרחוקה שלו.
במישור הזוגי, לרוב, מתפתח צורך שבן הזוג יגיד כל הזמן כמה הוא אוהב בכדי שהחור ותחושת החסר שנמצא כל הזמן בלב, יירגע, ובמשך הזמן גם ייסגר.
לאדם כזה, יש צורך באינטימיות ברמת תחושת הערסול, ניסיון לשחזר את המקום הבסיסי החסר של קירבה חום ואהבה. ניסיון לתקן ולמלא את החור והחסר שנפער בעבר. ניסיון לרפא את הפצע.
כדאי לנסות לקיים מציאות אפשרית ויחסים נורמאליים.
חשוב להבין שכנראה אין אפשרות להיפתר באופן סופי מהצורך האינסופי באהבה, לנסות לחיות עם הידיעה שלפעמים הצורך מתגב ולעיתים הוא נרגע.
הכי חשוב זה, לנסות לזהות איפה הצורך הזה מנהל אותך וכיצד תוכל להרגיע את עצמך בכל פעם שתרגיש את החסר.
בהצלחה.
כל הזכויות שמורות למישל קמחזי בלבד.