
נו??.. "איפה אתם בחג?"
תסכימו איתי שזה המשפט שאנחנו שומעים בשבועות האחרונים…
אפתח בזה שחגים מזכירים לנו תחושות ורגישויות שמלווים אותנו כל השנה אבל מועצמים דווקא בחגים.
עד כאן לא חידשתי לכם כלום. נכון?
יש אנשים שעבורם ארוחת חג זה הזדמנות לפגוש מכרים קרובים ורחוקים. עבורם מפגש כזה הוא חזרה לחיק משפחתי או חברי חם, מוגן, בטוח, תומך מפרגן ואוהב.
לעומתם יש אנשים שחגים ומועדים עבורם זה חוויה קשה שבה הם מרגישים פגיעים וחשופים לדוגמה; מי שהתגרש או התאלמן לא מזמן חייל בודד או רווק ותיק ועוד ועוד דוגמאות.
אנשים אלה מגיעים לשולחן החג בתחושת בדידות,פגימות, תחושה של; לעומתי, הם "משפחה שלמה ומאושרת. ואיך נוכל להתווכח עם תחושות אלה?
אתם בטח חושבים; נו… אז????
הלא אין ביכולתנו לשנות מצבים כמו אלמנות, גירושים וכו'.
נכון, אתם צודקים. !!!!!!!!!!!!!
אבל…..נוכל להיות יצירתיים.
מה???. אתם בטח שואלים. ובכן….כן !!!!!!!! מה שאתם קוראים….יצירתיות!
הרי כולנו גאים בעצמינו שיש לנו לב טוב, ואנחנו מזמינים לשולחן החג שלנו. אנחנו נדיבים, ותורמים . נכון. אנחנו אנשים נפלאים.
בואו נמשיך…..מה עושה לאורח את הערב לערב ולאירוח מוצלח? האוכל הטעים? כן. גם. התפאורה? גם. אבל…יש דבר אחד שעל פיו "יקום וייפול דבר". לא תאמינו….תחושת שייכות. תחושה שהוא רצוי. כן!!!!…פשוט, נכון? ובכן…זה הסוד הגדול.
להמשיך? טוב.
אם כך, נבין שעלינו בראש ובראשונה להזמין אותו באופן שירגיש שההיענות שלו להזמנה תגרום לי לעונג ושמחה.
דבר שני, אגרום לו להרגיש שיש לו מה לתרום להצלחת המפגש. לדוגמה; אם הוא יודע להכין סלט מעניין או קינוח מרענן. והנה…האגו שלי ירים מיד ראש…"מה, אני צריכה עזרה? ממתי קשה כל כך להכין סלט"? אז, מיד אמחל בליבי על כבודי ואבין שההרגשה הטובה של האורח שלי הוא לנגד עיני. אני מעוניינת להקל עליו את המבוכה שיכול להיות שתהיה לו כשירגיש לא שייך. אני רוצה שירגיש רצוי. שהוא מוזמן "בזכות" ולא "בחסד". עלינו לחשוב איתו ביחד במה יוכל לתרום כדי שירגיש חלק מכולם. לדוגמה; עריכת השולחן, הבאת כיסאות מהשכנים, תאורה,קישוט ועוד. תדאגו לתת לו הרגשה שהוא נחוץ, שהוא תורם מעצמו ומכישרונותיו. כשיגיע בערב לבוש, אכיר לו את כולם אחד אחד אשבח את תרומתו לערב הזה ואעזור לו להשתלב חברתית.
מה איתך האחד או אחת שמרגישים לא נוח ולא כייף בחגים?
ובכן, גם כאן נצטרך להפעיל יצירתיות;
אפשרות ראשונה, לארגן טיול אפשר גם בארץ ויותר מכך, אפשר גם בחוף הים. יצירתיות כבר אמרתי? להזמין את מי שאתם חושבים שמפגש כזה יעשה להם טוב. תחשוב על זה שאומנם לפני כן הרגשת לבד, בודד…אבל, יש לך את האפשרות ליצור עבורך ועבור אנשים מסוימים, חוויה מתקנת לחג עצוב ומתסכל.
אפשרות נוספת; לארגן ארוחה חגיגית אצלך בבית. כן…מה שאתה שומע. גם אם אתה לא ממש יודע לבשל, תמיד אפשר לקנות מוכן או אפילו לבקש מהאורחים שיביאו איתם. הם ישמחו. זוכר שהזכרתי לפני כן כמה חשוב לאדם להרגיש שגם הוא תורם מכישרונו לארוע? זה מעניק לו תחושת שייכות. ואתה? ובמה אתה מוכשר? קריוקי אולי? סיפור בדיחות? תפאורה? משהו?
אני מדגישה שזאת הזדמנות לצאת זמנית ואולי יותר מכך מהפגיעות והרגישות שעטפה אותך.
זאת הזדמנות להתחבר לתחושות של; אהוב, רצוי. לתחושה של; אני כאן, דואג לקיום שלי ב "זכות" ולא ב"חסד".
לסיכום; לפעמים אנחנו נקלעים למצבים לא פשוטים של רווקות אינסופית, פרידות, גירושים, אלמנות וכו' וכמו שכבר השכלנו להבין, לא תמיד יש לנו אפשרות או יכולת לשנות אותם. אבל- נוכל לנסות להנות ולשמוח בחג "למרות זאת" הדגש הוא על; "למרות הכל". אולי זה לא יכול לשנות את כל החיים אבל, זו התחלה מכובדת.
מברכת אתכם בברכת חג שמח והתגשמות משאלות לבכם.
כל הזכויות שמורות למישל קמחזי הרדי.