תמיד הסבירו לי שלקנא זה לא יפה.שמי שמקנא- הוא צר עיין. ונלוותה לכך נימת ביקורת שלילית על אופיו. לא מפרגן כזה… ובכלל- לא כדאי ולא כייף להיות לידו….אתם יודעים…קנאי כזה… – ורק שלא יעשה לנו נאחס !! סקירה קצרה של חיי גילתה לי (לאכזבתי הרבה יש לציין…) שהיו לא מעט פעמים בהן קינאתי. מה זה…
כבר תקופה ארוכה שאנו מוצפים בידיעות חדשותיות קשות ומתסכלות על נתוני אבטלה גואים. "משבר כלל עולמי". "..המשק במצוקה". "מספר הנרשמים לקבלת הבטחת הכנסה אצל המוסד לבטוח לאומי עלה". "מפוטרים רבים ממפעל… נכנסו למעגל האבטלה". לפעמים נדמה שהמילים נשחקות ומתמוססות לתוך מספרים וטבלאות- חסרי פנים ושמות.כאילו שכחנו שיש אנשים מאחרי הכותרות…. מה למעשה קורה למי שמתמודד…
-" אני אומר לך,אחי,הבחורה הזאת מדהימה ! יש לי איתה כימיה מטורפת" -"אני לא יודעת איך להסביר את זה…פשוט יש לי איתו כימיה. אנחנו מדברים באותה שפה." במפגש ראשון עם זרים- מה שמניע אותנו להתקרב אל אדם אחד ולחוש שאיתו יהיה לנו יותר טוב ונכון, לעומת הזר השני שממנו אנחנו שומרים מרחק- הם למעשה חמשת…
איך מתמודדים עם ביקורת ? האם יש דבר כזה –"ביקורת בונה" ? האם ניתן לקחת ביקורת למקום מעצים ? ואולי היא רק גורמת להרגשה רעה ? ובכלל-עם מה קשה יותר להתמודד – עם ביקורת הנמתחת עלינו ע"י אחר או עם ביקורת עצמית ? אולי במקום להמשיך ולשאול עוד ועוד שאלות שנושא הביקורת מעורר – ננסה…
היא תמיד נראתה לי מושלמת. סוג של נסיכה. מושא להערצה. כמעט ולא העזנו לפנות אליה. הרי מי אנחנו- בנות רגילות שכמותנו- שנפריע לה …? והיא, בשקט המזהיר שלה, הייתה מתנהלת לה על מי מנוחות במסדרונות בית הספר בעוד אנחנו מביטים בה. הבנות בקנאה. הבנים בהערצה. חלפו שנים רבות ושוב הצטלבו דרכנו . בסדנא להעצמה אישית…